יהודה גולדשטיין נולד ב 31.12.30 בעייר Dunajska Streda בסלובקיה (אז צ'כוסלובקיה). בגיל 14 נלקח עם אביו לאושוויץ, שולח לצעדת המוות ושוחרר ב 1945.
בהיותו בן 19 עלה לארץ ובגיל 24 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית, במגמת מתימטיקה-פיסיקה וקיבל תואר מוסמך ב 1959. במהלך לימודיו למד באוניברסיטה במשך היום ובלילה עבד כשוטר. לאחר סיום לימודי הדוקטורט והגשת עבודת הדוקטורט קיבל את תואר הדוקטור ב 1962. המנחה שלו בדוקטורט היה פרופ' אברהם מני. במהלך השנתיים האחרונות של לימודי הדוקטורט כתב עם פרופ' מני ועם ד"ר נחום גרובר את הספר Semiconductor Surfaces. ביום עסק בעבודת הדוקטורט ובלילה השתתף בכתיבת הספר. הספר עסק בחומרים שמהם נבנו הטרנסיסטורים הראשונים, והיה ל"תנ"ך" של התחום הזה שהביא לעידן המיחשוב שבו אנו נמצאים היום.
בשנים 1965-1962 היה בפוסט דוקטורט במעבדת המחקר של חברת RCA בפרינסטון בה פותחה הטלויזיה הצבעונית. בסיומה של תקופה זו חזר לאוניברסיטה העברית כמרצה בכיר, וקודם לפרופסור חבר ב 1971 ולפרופסור מן המנין ב 1979. בשנת 1972 נבחר לראש המכון לפיסיקה וכיהן בתפקיד עד 1975. פרסם כ 200 מאמרים מקצועיים בכתבי עת יוקרתיים והמשיך בעבודתו המדעית גם לאחר פרישתו לגימלאות ב 1999. במשך שנים רבות, גם לאחר יציאתו לגימלאות, היה חבר בוועד הסגל הבכיר ובהנהלת קופת העזר למקרי מחלה של עובדי האוניברסיטה. מחוץ לאוניברסיטה, סייע עם רעייתו עליזה בפעילותם של ארגוני מתנדבים, כמו האגודה למען העיוור.
יהודה גולדשטיין היה חוקר מצטיין שעשה כמה פריצות דרך בתחומים שאותם חקר. זאת תודות להיגיון חד כתער ויכולת נסיונית נדירה שניחן בהם. פריצות דרך כאלה היו בתחום המינהור במוליכי על, בתכונות מגנטיות, אופטיות וחשמליות של גרגירי מתכות ו/או מוליכים למחצה, עירורים קוונטיים ופלסמוניים וחומרים לא מסודרים המשמשים בתאי שמש. בין אלה יזכר שיזם את השימוש בגלי מיקרו לחקר מוליכי על, שימוש בספקטרוסקופיות סריקה לחקר מצבים קוונטיים ושימוש בפיזור אלקטרונים לחקר של עירורים במוליכים למחצה. לאור הישגיו המדעיים הוזמן לכינוסים רבים ולהשתתפות בעבודות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בדנמרק, בגרמניה, בארצות הברית ובאמריקה הלטינית. כמוכן היו לו חוזי מחקר מקרנות יוקרתיות בארצות אלה ובישראל.
עשרות סטודנטים לתארים מתקדמים שהדריך בנושאים הקשורים למחקריו מצאו את מקומם, לאחר שסיימו את עבודות הדוקטורט שלהם, באוניברסיטה, בתעשייה ובמעבדות מחקר בארץ ובעולם תרומתו המיוחדת להוראה היתה בניהול ושדרוג מעבדת התלמידים היוקרתית של שנה ג'.
ליהודה היתה אישיות מרשימה במיוחד. הוא היה איש חזק ברוחו ובגופו ואדם שלם עם עצמו. כאשר חקקו בזרועו את מספר האסיר באושוויץ הציג עצמו כבן 17, והועבר יחד עם אביו למחנה של עבודת פרך. שם החזיקו מעמד עד שנלקחו לצעדת המוות הידועה, שבמהלכה תמך באביו כל הזמן. כשסיפר על התלאות הללו התייחס אליהן באופן עובדתי ובפשטות מדהימה, כסיפור רקע שלא משפיע על מהלך חייו מאז עלותו ארצה. בהתאמה שירת בצה"ל וכחייל מילואים בחטיבת ירושלים השתתף בלחימה בכיבוש נבי סמואל ליד ירושלים במלחמת ששת הימים. ביוני 1969 ניצל בנס עם פציעה קלה בלבד בפיגוע חבלני בקפיטריה בגבעת רם.
יהודה היה איש רעים להתרועע ובאישיותו הכובשת הפכו מכריו לחברים שעימם ועם משפחותיהם קיים קשר רצוף בארץ ובעולם. תמיד היה נכון לעזור, בכל ענין ולכל אחד, והיתה לו היכולת לעשות זאת. דוגמה בולטת היא יחסו לסטודנטים ויחסם של הסטודנטים אליו. למשל, בהיותו באמריקה הלטינית נהגו הסטודנטים לקרוא לו איודה (עזרה בספרדית).
יהודה הקים עם עליזה רעייתו, משפחה לתפארת: ילדים, נכדים ונינים וזכה גם לראות בהולדת חימש במשפחתו . כשמסתכלים על תולדות חייו והישגיו האישיים והמקצועיים ניתן לומר שיהודה היה סמל מופת למה שידוע כדור שעבר משואה לתקומה ולהיסטוריה של הדור הזה.
.
יהי זכרו ברוך.
נכתב ע"י יצחק בלברג , אב תשפ"ד.