רבקה באומינגר נולדה כאריקה פרלברגר בשנת 1927 בווינה, ועם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית הצליחה לברוח ולעלות ארצה לבדה בגיל 12 (1939). תחילה למדה במשק הילדים שבפרדס-חנה, ולאחר עליית הוריה ארצה, ועברה לתל אביב, שם למדה וסיימה את לימודה ב"תיכון חדש".
בשנת 1946 רבקה החלה את לימודיה במתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ואם פרוץ מעשי האיבה (1947) הפסיקה את לימודיה ונשלחה ע''י ההגנה לרובע היהודי הנצור בירושלים ושימשה ארבעה חודשים כמזכירת המטה של הרובע. לאחר יציאתה מהרובע, שמשה כקשרית בגדוד ''מוריה'' מחוץ לחומות ועם תחילת ההפוגה הראשונה ירדה לתל אביב, גויסה רשמית לצה''ל, ושרתה בחיל האוויר בתפקידי מטה.
עם חידוש הלימודים באוניברסיטה העברית (1949), רבקה השלימה את לימודיה ובשנת 1953 סיימה תואר M.Sc. במתימטיקה ופיסיקה. את עבודת הדוקטורט בפיסיקה גרעינית עשתה בהדרכת פרופ סולי כהן ז''ל אותה סיימה בשנת 1958 ואז התקבלה כחוקרת וכמרצה במחלקה לפיסיקה באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיה הקימה משפחה-נישאה לד''ר אריה באומינגר ניצול וחוקר שואה, וילדה בן ובת.
באותה שנה (1958) קיבל פרופ' רודולף מוסבאואר פרס נובל בפיסיקה על גילוי "בליעה רזוננטית ללא רתע של קרינת גמא". אפקט זה נקרא מאז על שמו "אפקט מוסבאואר". כיוון שאפקט זה רגיש במיוחד לברזל הנפוץ מאוד בטבע, מצא האפקט שימושים רבים במחקרים בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בגאולוגיה, ברפואה ועוד. עם פרסום האפקט הוקמה במחלקה לפיסיקה בירושלים, מדור גרעין, קבוצת מחקר (פרופ: סולי כהן ושמעון עופר, ד''ר: רבקה באומינגר וישראל נוביק) שעסקה וקידמה את המחקר המדעי באפקט מוסבאואר. קבוצה זו שרבקה הייתה חלק ממנה, קנתה שם בין-לאומי והייתה בין הראשונות בעולם שחקרה לעומק תופעה זו. למעשה, רבקה באומינגר השתמשה בטכניקה זו בכל מחקריה המדעיים מעל שישים שנה, כשהיא משתפת פעולה עם עמיתים כגון: פיזיקאים, כימאים, ביולוגים, רופאים ועוד. קבוצת מחקר זו, הייתה הראשונה בעולם שהשתמשה באפקט מוסבאואר בחקר של איזוטופים שונים של העפרות הנדירות, וזה הביא לכך שפרופסור מוסבאואר הגיע לבקר אותה בירושלים ישירות מטקס קבלת פרס הנובל בשטוקהולם. הוא התרשם עמוקות מיכולתה והישגיה וחזר לבקר אותה שוב. בשנת 1981 מונתה רבקה כפרופ' מן המניין באוניברסיטה וכשנתיים לאחר מכן, עם מותם הפתאומי בטרם עת של פרופ' כהן ועופר, הובילה את קבוצת המחקר באפקט מוסבאואר בירושלים, אליה הצטרפו שני חוקרים נוספים.
בשנים 1973-1976 שימשה רבקה באומינגר כראש החוג לפיסיקה ובשנים 1990-1992 כיהנה כראש מכון רקח לפיסיקה. במהלך השנים הייתה שותפה בוועדות מקצועיות שונות. בשנת 1994 פרשה רשמית לגמלאות, אך השכילה לבא למעבדה מדי יום ביומו עוד כ 25 שנים עד הגיעה לגיל של 92-93.
תחומי המחקר שלה היו: פיסיקה של תרכובות בין מתכתיות של העפרות הנדירות, מוליכי-על בטמפרטורות גבוהות ותכונות מגנטיות של חומרים מעובים, וכל זאת באמצעות אפקט מוסבאואר. בשנות השבעים של המאה הקודמת היא פנתה לחקור תרכובות ביולוגיות המכילות ברזל ובתוכן חיידקים שונים ומחלות דם כגון: (1) מלריה וטלסמיה (עם פרופ' רחמילביץ מהמחלקה ההמטולוגית בבית החולים הדסה עין כרם).(2) יצירת הליבה של פריטין (עם ביוכימאים מבריטניה בראשות פרופ' הריסון. (3) שיתוף פעולה של כ30 שנים עם הזוג פרידמן מוורשה על תפקיד הברזל במחלות נוירולוגיות כגון: אלצהיימר ופרקינסון.
פרופ' באומינגר היתה מדענית מושלמת. במהלך עבודתה המדעית, פרסמה מעל 250 מאמרים מדעיים (רובם הגדול בעיתונים הבין לאומיים היוקרתיים ביותר, וחלקם בעיתונים שאינם קיימים יותר ולכן לא ניתן לעקוב אחריהם במאגרי המידה הנוכחיים). היא הייתה גם תיאורטיקאית מעולה וגם נסיונאית מבורכת. בכך הפכה למדענית יחודית שמדענים רבים מכל רחבי העולם התייעצו בה ו/או שיתפו אותה במחקריהם. היא השתתפה בכנסים בין לאומיים רבים והייתה מרצה מוזמנת ברבים מהם. חוקרים רבים חלקו לה כבוד והערכה בעיקר בגלל הידע שלה והן בגלל שהייתה חוקרת פעילה מעל ששים שנים באפקט מוסבאואר. היא שמשה שנים רבות כנציגת ישראל ב IBAME שהוא ארגון העל של כל החוקרים באפקט מוסבאואר. בהגיעה לגיל 90, נערך לכבודה באוניברסיטה כינוס בין-לאומי שעסק באפקט מוסבאואר, אליו הגיעו כ60 מדענים מכל רחבי העולם.
המייחד את פרופ' באומינגר היא אישיותה הצנועה והקורנת, היא אהבה כל אדם כולם והסבירה לו פנים. בכל שנות עבודתה באוניברסיטה דלת משרדה הייתה תמיד פתוחה. כל אחד (מרצה, סטודנט או טכנאי) יכול היה להיכנס לחדרה ללא הצורך לנקוש על הדלת וללא זימון מוקדם. לעולם לא דחתה אדם בטענה: בוא אחר כך עכשיו אין לי זמן וכו'. כולם נענו בפנים מאירות וחיוך שובה לב.
יהי זכרה ברוך.
כתב: ישראל פלנר תמוז תשפ''ד
