יששכר אונא (8 במאי 1934 – 11 באוקטובר 2021) היה פיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי התמחותו: פיזיקה גרעינית, תורת הקוונטים, היסטוריה של הפיזיקה המודרנית וחינוך פיזיקלי. אונא היה אחד המומחים העולמיים העוסקים בעריכת כתבי אלברט איינשטיין והנגשתם.
יששכר אונא נולד בירושלים ב-8 במאי 1934 לרב אביגדור אונא וחוה לבית גרומבכר. בשנת 1952 התגייס לצה"ל לחיל הקשר ובד בבד החל את לימודיו במתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והיה מתלמידיו של פרופ' יואל רקח. בשנת לימודיו השנייה באוניברסיטה העברית נבחר, אחד מתוך מועמדים רבים, וקיבל מלגה ממשרד הביטחון ועימה משרה מובטחת כפיזיקאי בתע"ש. בשנת 1954 השתחרר מצה"ל. בשנת 1956 למד קורס בתורת הקוונטים אצל פרופ' עמוס דה-שליט ממכון ויצמן למדע ברחובות ונשבה בקסמיו של המרצה. מאותו יום, לדבריו, "הפכתי לפיזיקאי גרעין עיוני".
בשנת 1959 הצטרף למכון ויצמן ברחובות וסיים את עבודת התיזה בנושא "אנרגיות קולומביות של גרעיני ראי" בהנחיית פרופ' דה-שליט. אונא החזיר את המלגה למשרד הביטחון, ויתר על המשרה המובטחת והצטרף למכון ויצמן כסטודנט מחקר. בשנת 1961 התקבל כחבר באגודה האמריקאית לפיזיקה – החטיבה לפיזיקה גרעינית וההיסטוריה של הפיזיקה. בשנת 1962 סיים את עבודת הדוקטורט בהנחייתו של פרופ' יגאל תלמי בנושא "חישוב רמות אנרגיה ומעברים בגרעינים קלים" והוזמן למעבדות האטומיות הלאומיות בברוקהייבן אפטון לונג איילנד – ניו יורק (אנ') במינוי של עמית מחקר לפוסט דוקטורט. בשנת 1964 מונה למרצה לפיזיקה עיונית ופיזיקת הגרעין במחלקה לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים הבאות לימד קורסים בתורת הקוונטים בכל הרמות, פיזיקת הגרעין והחלקיקים האלמנטריים, בעיות יסוד בפיזיקת הקוונטים ועוד.
משנת 1987 היה חבר במועצה האקדמית של הוצאת מאגנס באוניברסיטה העברית ועורך כללי של סדרת "מדע" של ההוצאה. במסגרת זו יזם והביא לידי תרגום ופרסום של כ-15 ספרי מדע פופולרי ובהם אוסף המאמרים של אלברט איינשטיין "רעיונות ודעות" שיצא לאור לכבוד יובל ה-100 ל"שנת הפלאות (1905)" של איינשטיין (2005). לספר זה הוסיף הקדמה כללית וכן הקדמה לחלק המדעי.
בחודשים מרץ–יולי 1993 יצא לשבתון כפרופסור אורח במעבדת טייט לפיזיקה באוניברסיטת מינסוטה במיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית, בהזמנתו של פרופ' רוג'ר סטואר ששמו נודע כהיסטוריון של הפיזיקה הגרעינית. בתקופה זו התחיל להתמקד בהיסטוריה של הפיזיקה המודרנית. בשנת 1993 מונה כחבר בוועדה האקדמית במרכז סידני מ. אדלשטיין להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, טכנולוגיה ורפואה באוניברסיטה העברית.[2] בשנים 1994–1997 כיהן כחבר בוועדה המתמדת של המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך והתרבות. בתפקידו זה השקיע מאמצים רבים כדי להטמיע את תפיסתו ש"כמטרה ראשונה [בחינוך לערכים במדעי הטבע] חייבים אנו לנתץ ולהרוס את החומה המפחידה ומפרידה בין המדעים הנקראים "מדעי הטבע" לבין אלו הנקראים מדעי החברה והרוח. ... עלינו להדגיש את הערך החינוכי של הוראת המדעים המדויקים כאמצעי נפלא לפיתוח החשיבה והכרתן של כמה מן היצירות הגדולות ביותר בתחום ההגות האנושית. ... חינוך, אשר לא יאפשר גישה ופתיחות של כל תלמידינו, הומניסטים כריאליסטים, להתפתחויות רבות, גדולות ומרשימות מתחום המדעים "המדויקים", כגון אלו שהזכרתי, הוא לקוי ומעוות. תוצאותיו – פיגור חמור ומסוכן של החברה שאנו שוקדים על פיתוחה."[3] ב-1994 מונה כחבר בוועדה לענייני סטודנטים בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית.
בשנים 1999–2000 כיהן כיו"ר המועצה האקדמית של הוצאת מאגנס, תפקיד אותו מילא שוב בשנים 2005–2011. בנובמבר 2003 פרש לגמלאות והיה לפרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 2003–2017 קיים פעילות מחקר קבועה בפרויקט מסמכי איינשטיין במכון הטכנולוגי של קליפורניה, שם תרם, בנוסף להשכלתו בתחומים השונים של הפיזיקה, גם את בקיאותו בשפה הגרמנית אותה רכש אצל סבתותיו יוצאות גרמניה. משנת 2009 ועד למותו כיהן כחבר בוועדה האקדמית של ארכיון אלברט איינשטיין באוניברסיטה העברית.